היי לכם
שמחה לפגוש אתכם גם דרך המסך.
קראנו את הסיפור "מקרה גבול" מאת הסופרת סביון ליברכט.
הסיפור מעלה שאלות רבות בתחומים רבים כמו: משפחתיות, כבוד הדדי, קבלת השונה ועוד.
נסו לנסח את הרגשתכם בעקבות הקריאה.
האם הייתה דמות בסיפור שהייתם יכולים להרגיש כמותה, הסבירו את תשובתכם.
האם יש בסיפור תובנות שאתם יכולים להשתמש בהן?
בחרו משפט או פסקה שהיו משמעותיים עבורכם והסבירו את הבחירה.
נסחו את דבריכם בפסקה מנוסחת כהלכה (השתמשו במילות קישור, בשפה גבוהה ובניסוחים ראויים).
מחכה לתגובות
מיכל
קראנו את הסיפור "מקרה גבול" מאת הסופרת סביון ליברכט.
הסיפור מעלה שאלות רבות בתחומים רבים כמו: משפחתיות, כבוד הדדי, קבלת השונה ועוד.
נסו לנסח את הרגשתכם בעקבות הקריאה.
האם הייתה דמות בסיפור שהייתם יכולים להרגיש כמותה, הסבירו את תשובתכם.
האם יש בסיפור תובנות שאתם יכולים להשתמש בהן?
בחרו משפט או פסקה שהיו משמעותיים עבורכם והסבירו את הבחירה.
נסחו את דבריכם בפסקה מנוסחת כהלכה (השתמשו במילות קישור, בשפה גבוהה ובניסוחים ראויים).
מחכה לתגובות
מיכל
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקבעקבות קריאת הסיפור הרגשתי עצב ורחמים על הנכדה, משום שאמה צעקה עליה כי לא התפתחה במהירות כמו בתה של השכנה.
מחקאני לא מרגישה הזדהות עם אף דמות שבסיפור למרות זאת יש תובנות שלמדתי מהסיפור כמו לדעת לקבל את האחר,כל אחד עושה את הדברים בדרך שלו ובזמן שלו, ולהיות סבלני.
בסיפור יש משפט שהיה משמעותי במיוחד בשבילי, "הייתי קוברת את עצמי מרוב בושה אילו יכולתי". האימא התביישה בילדה שלה כי לא השתתפה והקשיבה להוראות הגננת במסיבה זה גרם לי להרגיש רחמים על הילדה ולדעתי כל הורה צריך לקבל את הילד שלו ולהתגאות בו למרות החסרונות והקשיים שלו.
ליאל
מחקכתבת פסקה טובה, וניסחת את דברייך בצורה ברורה.
אני מסכימה עם דברייך, וגם עם בחיררת המשפט- אכן זהו משפט קשה שגרם אף לי להזדעזע.
מיכל
בעקבות הקריאה הבנתי כי כשאתה הורה יש עלייך קשיים רבים אך האמא בסיפור לא הצליחה להתמודד איתם כראוי, היא דחקה בבתה ולא הייתה מספיק סבלנית אל בתה שלה ובגלל השוני הרב בין האמא והילדה האמא לא הצליחה לתקשר טוב או לתפקד כהורה טוב מספיק בשביל הילדה, גם תגובותיה היו לא ראויות, כי היא התביישה בבת שלה ובהישגיה הנמוכים, והשוותה אותה לילד של השכנה ולפי דעתי היא לא נתנה לילדה שלה הרגשה שהיא נאהבת, לכן הבעיות של הילדה רק הפכו ליותר ויותר קשות בגלל ההתמודדות של האמא. אני מרגישה הזדהות עם הילדה מפני שלהיות שונה לטוב או לרע זה קשה וצריך לדעת איך להתמודד עם המצב ולצער הילדה אמא לא התמודדה טוב.
השבמחקתובנה מהסיפור היא שכהורה אתה צריך לדעת איך לקבל את הילד שלך גם עם היתרונות וגם עם החסרונות ולהתגאות בו בכל צורה ודרך, כל הזמן.
יערה
מחקהתובנות שכתבת מעידות על כך שאת בוגרת ורגישה לזולת.
חבל שלא בחרת משפט מן הסיפור כפי שנתבקשת.
מיכל
בעקבות הקריאה הרגשתי רחמים רבים כלפי הנכדה, התנהגותה של רונית האמא עוררה בי רגשות כעס בעקבות זה שהיא אינה תומכת בילדתה ומתביישת בה!
השבמחקהערכתי מאוד את הסבא שניסה להבין את הילדה והבין מה עובר עליה.
הייתי יכול להרגיש כמו הנכדה, גם לי קרה בעבר שמספר פעמים אנשים שאני הכי צריך לא תומכים בי או אפילו מתביישים בי, אז אני מבין את רגשות הילדה ולא מצדיק את דברי אמה.
מה שהבנתי מהסיפור הוא שגם אם נראה לפעמים שמישהו הוא תא טוב במשהו והוא לא מצליח, לא צריך לוותר או לכעוס עליו בגלל חסרונותיו אלא לתמוך בו.
משפט שהיה משמעותי בעיניי הוא: " עודד מצייר פני ילד ולו שתי עיניים ופה עגול, איילה מציירת בית ולו גג מחודד ולצדו פורחים עלי כותרת ענקיים, העומדים על גבעול רז כחוט, נכדתי מציירת שרבוטי עיגולים"
לדעתי משפט זה משמעותי בעיניי מפני שאין לשפוט את הנכדה רק לפי השוואה בינה לבין ילדים אחרים בגן, האמא עסקה בלהשוות אותה עם ילדים אחרים בגן במקום לתמוך בה ולעמוד לצידה ולומר לה שזהו אכן ציור יפה, אינני מתפלא כי שהילדה תגדל תהיה לה טראומה ופחד מיצירת קשר עם אנשים מפחד לתגובות שליליות, בגלל זה משפט זה הוא כה משמעותי.
היי שחר
מחקהתרגשתי מאוד מהדברים שכתבת, ומן העובדה ששיתפת את כולנו ברגשות ובחוויות הדומות שחווית.
כתבת מאוד יפה. אתה ניחן בכישרון כתיבה.
מיכל
בעקבות הקריאה של הסיפור מקרה גבול, הבנתי שלגדל ילד זו משימה קשה ומלחיצה לפעמים וגם נמצאים עלייך קשיים רבים. בכל פעם שרונית(האמא) גילתה "בעיה" אצל הילדה היא נלחצה והלכה לבדיקה או הכריחה את בתה ללמוד לדוגמה לצייר דברים רגילים ולא קישקושים. וזה מעיד על כך שגידול ילד זאת היא משימה לא קלה לחלוטין. לא , לא הייתה אף דמות שיכולתי להתחבר אלייה מכוון שהדמויות בסיפור הם אינן בגילי ואולי בגלל זה לא יכולתו להבין את הרגשות שלהן. התובנות שלי בסיפור הם: להישאר נינוח ופנייה למומחים כאשר אני מגלה בעיה אצל בני/בתי."בהיחבא חיפשתי את הרופאה, ד"ר שכטר, וזו נתנה בי מבט האומר: אתם, הסבים, מתחילים לשגע אותנו מן ההתחלה... ובקול אמרה: התיוקת בסדר גמור. משפט זה משמעותי בעיניי מכוון שהרופאה הוכיחה לרונית שכל הלחץ היה לשווא.
השבמחקמגיש: תומר שמיאן
כיתה: ח5
תומר
מחקאכן לגדל ילדים זוהי משימה קשה...התובנות שלך נכונות.
כתבת יפה.
מיכל
בעקבות קריאת הסיפור "מקרה גבול" הרגשתי רחמנות על הילדה מפני אמה שהתביישה בה וצעקה עליה כי לא התפתחה במהירות כמו כל ילד אחר או לפחות כמו ביתה של השכנה. אני לא הרגשתי הזדהות עם אף דמות בסיפור אף על פי יש כמה תובנות שלמדתי מתוך הסיפור כמו להכיר את האחר ולקבל אותו.
השבמחקבסיפור היה פסקה משמעותית אצלי, שהילדה אינה לוקחת חלק פעיל בחגיגות הסיום של הגן שלה ועושה "בושות" לאמה, אשר בתגובה שולחת אותה לבדיקה אצל היועצת "לוודא שהיא בסדר". לדעתי כל הורה צריך לקבל את הילד שלו ולתת לו להתפתח בזמן שלו (להיות סובלני).
מגיש: יותם כבתי
כיתה ח"5
בעקבות קריאת הסיפור הבנתי שלא כול המשפחות יכולות להסתדר טוב וריחמתי על הנכדה כי אמא שלה מצפה ממנה להיות ילדה חכמה ומפותחת לגיל שלה ובגלל זה היא צועקת עליה כול הזמן. אני לא הזדהתי עם אף דמות שבסיפור כי אני לא מכיר את התחושות האלה. בסיפור יש משפט שהיה משמעותי במיוחד בשבילי, המשפט שבחרתי הוא " עודד מצייר פני ילד ולו שתי עיניים ופה עגול, איילה מציירת בית ולו גג מחודד ולצדו פורחים עלי כותרת ענקיים, העומדים על גבעול רז כחוט, נכדתי מציירת שרבוטי עיגולים" בגלל שרואים שהאמא מזלזלת ילדה אבל האמא צריכה להתגאות בילדה שלה אפילו שהיא לא עושה אתה מה שכול הילדים עושים
השבמחקתגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקבעקבות קריאת הסיפור הצלחתי להבין שלכל אחד קשה עם סביבתו. אם זאת רונית שלא מבינה למה בתה לא עומדת בציפיות שלה, או הסבא שמפחד להתעמת עם רונית כדי לעזור לנכדתו, או הנכדה אשר לא עומדת בציפיות הגבוהות של רונית.
השבמחקאני מרגיש הזדהות עם הנכדה משום שגם אני צריך לעמוד בציפיות גבוהות ממשפחתי, שלא תמיד אני מצליח להגשים.
לפי דעתי המשפט החשוב בסיפור הוא "לפני ימים ספורים, נזכר אני בחרדת פתאום, ראיתי את המבט הזה בתצלום שלקחה רונית לפני שנים שלא בידיעתי, עומד על מרפסת ביתי, מביט אל הרחוב. בתוך עיני שלי ראיתי את המבט הזה, ריק כמבט של עיוור." כי פה מבינים שהסבא סבל בדיוק כמו הנכדתו, מאותה הבעיה.
בעיקבות הקריאה הרגשתי רחמים לגבי הנכדה שלא הצליחה להסתדר עם אמה שלא הפסיקה לבקר את בתה בכל זמן נתון.
בעקבות הקריאה הבנתי שגם שאתה הורה וגם שאת ילד יש עלייך קשיים רבים. כשאתה הורה אז אתה כל הזמן לחוץ לדעת שהכל בסדר עם ילדך, ואין לו שום בעיות. שאתה ילד ההורים מפעילים עלייך לחץ רב, כמו בסיפור, שרונית(האמא) מפעילה לחץ רב.
השבמחקאם הייתי דמות בסיפור הייתי הסבא, גם אני כמו הסבא קצת חסר וביטחון ומהסס לפני כל דבר שאני עושה, הסבא גם כל הזמן מגן על הקרובים אליו, וגם אני עושה זאת.
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקאחרי שקראתי את הסיפור לא האמנתי שככה האימא התייחסה לביתה מפני שהיא לא התפתחה במהירות האם צעקה עלייה. המשפט שהכי נגע לליבי הוא "הייתי קוברת את עצמי מרוב בושה אילו יכולתי" זה מראה איך האימא ממש מתביישת בביתה מכיוון שהיא היפואקטיבית וזה גרם לי לרחם ולהרגיש רע בשביל הילדה.
השבמחקתגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקבעקבות הקריאה הבנתי שצריכים לקבל כל אחד כמו שהוא ולא לצפות ממנו להיות מישהו אחר. במהלך הסיפור ריחמתי על הילדה שהיא צריכה להתמודד מול אמה שצועקת אליה, כועסת עליה ואפילו מתביישת בה. "בתוך עיני שלי ראיתי את המבט הזה, ריק כמבט איש עיוור". הסבא אומר שהמבט הזה הוא מבט כמו של איש עיוור, איש תמים שעוד לא חווה חיים.
השבמחקמגישה: קרן ירון
כיתה: ח5
במשך הקריאה ריחמתי על הנכדה, על איך שאמה מתנהגת אליה ולא מתחשבת בה וכל הזמן דוחקת בה להצליח כדי שתהיה מוצלחת כמו הבת של השכנים.
השבמחקאני לא מזדהה עם אף דמות מכיוון שהן לא מדברות אלי, אך יש תובנות שלמדתי מהסיפור: לא לדחוק במישהו להצליח ולתת לו לעשות את זה בקצב שלו, לדעת לקבל את האחר כפי מישהו ולא לשנות אותו למה שהוא לא.
אין לי משפט שהתחברתי אליו.
מגישה: רוני אביב
כיתה: ח5
בעקבות קריאת הסיפור "מקרה גבול", הבנתי כמה קשה זה לקבל את האחר. הסיפור הזה מיוחד יותר בגלל שמתחו את גבול חוסר קבלת האחר עד חוסר קבלת האחר בתוך קשר משפחתי.
השבמחקאני הכי התחברתי לדמות של הסב. לא שהוא ואני דומים אבל ממש יכולתי להרגיש את התסכול, הבלבול והקרב הפנימי שלו שאומר "אם אני אעשה משהו, אז אני אוכל להחמיר את המצב.מצד שני, המצב כבר חמור ואני חייב לעשות משהו". אפשר לראות את הרגשות האלה בפסקה בה הסב מחליט לנתק קשר מרונית ונכדתו למשך שבועיים
של הדר קצב
השבמחקלאחר קריאת הסיפור ריחמתי רבות על הילדה שלא הצליחה להיות כמו כולם. אך עם זאת ריחמתי גם על האמא, כיוון שהיא נלחצה וכעסה כי הבת שלה לא דומה לכולם, כי הבת שלה מצליחה פחות מכולם. אהבתי את התנהגותו של הסבא אשר תמך בילדה וניסה לעזור ולהבין מה עובר בראשה. מהסיפור למדתי שלהיות הורה זו "עבודה" מאוד הקשה הדורשת מאמץ רב. לא הזדהיתי עם אף אחת מהדמויות המופיעות בסיפור, אך למדתי שלכל אדם יש חסרונות ויתרונות ואין לנו ברירה אלא לקבל את האחר ולא לפגוע בו. אני חושבת שתגובתה של האמא הייתה לא מתאימה ומאכזבת, כי ההורה אמור לקבל את הילד שלו כמו שהוא ולעזור לו להתגבר על בעיותיו. לסיכום, אני חושבת שמסיפור זה ניתן ללמוד לקח רב להמשך החיים.
של נועה קאופמן
השבמחקבעקבות הקריאה הבנתי שכל הורה צריך לקבל את ילדיו גם אם הילד נולד עם קשיים , שאין צורך להשוות בין ילדים אחרים או הילדים של השכנה , ללמוד לקבל את האחר למרות שהוא שונה .
בסיפור הרגשתי עצב ורחמנות על הנכדה כיוון שאמה כל הזמן עשתה השווה בינה לבין ביתה של השכנה וגם בגלל שהתעצבנה עלייה שלא התפתחה בקצב ההתפחות של כל שאר הילדים בגן .
המשפט המשמעותי במיוחד בשבילי , ' הייתי קוברת את עצמי מרוב בושה אילו יכולתי ' משפט זה מראה כמה אימה של הילדה מתביישת בה ולא מוכנה לקבל את זה שהילדה שלה שונה מהילדים האחרים בגן ומביתה של השכנה .
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקשל גל שטיינר
השבמחקבעקבות הקריאה בסיפור מקרה גבול, הרגשתי רחמנות ועצב כלפי הילדה כי אמה לא התגאה בילדתה ולא הייתה מרוצה ממנה והתביישה ממנה וכל פעם שהילדה לא הצליחה לעשות משהו אז האמא כעסה עליה ונלחצה נורא.
אני חושבת שצריך לקבל את הילד שלך כמו שהוא לא לנסות לשנות אפילו שהוא ילד שונה שהוא צריך צרכים שונים והוא זקוק ליותר מתמיכה מאשר ילד אחר וההורים של הילדה עושים את ההפך הם לא עוזרים לה ולא תומכים בה הם רק מדרדרים אותה ומדכאים אותה וגורמים לה עצב.
הם צריכים לתמוך בה ולעזור לה לתת לה להתפתח ולגדול בקצב שלה לא כמו שאר הילדים המשפט שבחרתי הוא "עודד מצייר פני ילד ולו שתי עיניים ופה עגול, איילה מציירת בית ולו גג מחודד ולצדו פורחים עלי כותרת ענקיים, העומדים על גבעול רז כחוט, נכדתי מציירת שרבוטי עיגולים" משפט זה משמעותי בעייני מפני שהאמא שמה לב שהילדה שונה מכולם וכולם מציירים דברים מיוחדים ומושקעים והילדה מציירת קשקוש שהאמא תשמח ותגיד לה איזה יופי היא מורידה לה את הביטחון.
בעקבות קריאת הסיפור הרגשתי חמלה רבה דווקא בעיקר כלפי הסב. הרגשתי שיש לו המון עם מה להתמודד ובמצבו הנוכחי, הוא יכול רק להתבונן מהצד. התחברתי אליו מאוד כי יכולתי להבין אותו, ובעזרת תיאוריה של הסופרת סביון ליברכט הצלחתי לדמיין את המצב ולהתחבר יותר אל הסיפור ואל המצב המשפחתי הבעייתי. דמותה של האם גרמה לי לרחם על הילדה והצלחתי להבין ממנה שהיא לא חמה, פרפקציוניסטית, לחוצה, ובעיקר לא אוהבת את בתה כמו שאם צריכה להאהוב.
השבמחקמשפט שהיה משמעותי בשבילי: "אני מביט בנכדתי, רואה בבירור איך הולך ומתרוקן מבטה, נשאב פנימה, צולל מעבר לרשתית הכחולה, מותיר את האישון כהסוואה". התחברתי מאוד עם המשפט כי רואים איך הסב מזדהה עם נכדתו ומבין את ההרגשה שלה.
של שירה לבשטיין
מחקאחרי שקראתי את הסיפור חשבתי שצריך לדעת להתנהג עם כל בנאדם בדרך שהוא מתקשר , להתאים את עצמך לבן אדם שעומד מולך כל עוד אתה מבין איך הוא מתקשר . אני מזהה עם רונית בגלל שגם אני לפעמים מרגיש עצבני כשמישהו אחר נהיה אדיש אליי ומגיב כאדם קר או לא מגיב בצורה שחשבתי שהוא יגיב . בסיפור אפשר ללמוד לקבל כל בנאדם לפי הדרך שהוא מתקשר ולהבין שככה הוא וזה לא אשמתו וזה שהוא קר או חם זה הדרך שלו והאדם השני לא צריך להתעצבן .
השבמחקפסקה שהתחברת אליה :
'' הרי זה ברור , אמר , גוזר דין ביובש , כדרך הרפאים , '' יש לך בת היפר אקטיבית ונכדה היפו אקטיבית , אולי אפילו מקרה גבול '' .
התחברתי לפסקה הזאת כי מסבירים בה שהדרך שכל אדם מתקשר היא שונה וצריך להבין אותה ולא להתעצבן בגלל זה .
במהלך קריאת הסיפור "מקרה גבול" הבנתי שדברים שהורה מצפה מילדו והוא לא עושה אותם לפעמים הם מלחיצים/מרגיזים באופן קבוע ולפעמים לא.
השבמחקהבנתי שרונית כל הזמן לא עמדה בלחץ שהיה עומד מולה ,שהיא כל הזמן דרשה מבתה דברים שהיא לא יכלה לעשות אותם בעצמה.
משפט מן הסיפור שהיה משמעותי בשבילי הוא :"האמהות האחרות ממש הסתכלו עלי ברחמנות ! אני לא הולכת איתך לחגיגות אף פעם ! אף פעם !את שומעת אותי ? אף פעם בחיים! אף ילד לא עושה לאימא שלו בושות כאלו כמו שאת עושה לי! הייתי קוברת את עצמי מרוב בושה אילו יכולתי"
בחרתי במשפט זה מכיוון שהוא מראה את התנהגותה של האם אל בתה כאשר היא לא הייתה עושה דברים כמו שצריך אשר דרשו ממנה.
מגישה : בר קידר
כיתה : ח'5